מאת: דורי קונלאן (תרגום מצרפתית)
החיבור בין השפה האנושית המדוברת והכתובה ובין עולם הצלילים המתקרא בהגדרה הרחבה ביותר מוזיקה הוא עתיק מאד. מקובל להרחיק כמה מאות ואלפי שנים לאחור כדי להתחקות אחר שורשי החיבור הזה בממלכת המוזיקה הדתית והליטורגית בעולם הנוצרי. התופעה כמובן מוכרת מפולחנים של דתות רבות. את הפסוקים הקדושים ואת הטקסטים של התפילה חיברו לצירופי צילים קבועים – נעימות או מנגינות ואלה הפכו את השירה שלהן גם לנעימה למתפללים וגם שירתו מטרה חשובה של שינון הפסוקים. ידוע כי טקסט באשר הוא – נזכר טוב יותר כשהוא מלווה בצלילים ונצרב אף רגשית בתודעה. בשלב כלשהו החלו מלחינים לשכלל ולקשט את המנגינות עד שהטקסט הפך למעין סיפור כיסוי בלבד ליצירה מוזיקלית משמעותית ומורכבת. מאז חלפו מים רבים בנהר. מילוני שירים נכתבו, מוזיקה חילונית לצד הדתית ובעידן שלנו חלק מן העולם המוזיקלי הפך ל"תעשיית הבידור".
פסטיבל ספרות מוזיקלית הושק בתל אביב כדי לאגד בתוכו פרוייקטים בימתיים המציגים גישות שונות ומקוריות לחיבורים בלתי שגרתיים בין טקסט ומוזיקה. תשאלו איזה טקסטים? בעיקר יצירות ספרותיות וגם שירה ושירי משוררים. בשעה שאלה האחרונים היוו תמיד חומר גלם למוזיקאים, יצירות ספרותיות גרו לרוב על במה אחת עם מוזיקה כשהמוזיקה משמשת להן כרקע – למשל בתיאטרון, או בפורמט שהוא צעיר יחסית בהיסטוריה – יצירות האופרה. פסטיבל ספרות מוזיקלית בתל אביב הוא נקודת מפגש גם ליצירות בימתיות בהן דמות של קריין הופכת לכלי נוסף בהרכב המוזיקלי והמספר – מספר את הסיפור לצד הנגנים המגישים את המוזיקה. הקהל שואל לא פעם – כיצד לסווג את המופעים הללו, הרי יש לנו צורך מובנה להגדיר דברים אך בעידן שלנו – הפרפורמנס הרב תחומי הוא כבר חיה מוכרת. ראינו עירבובים שונים של אומנויות על במה אחת והקהל ברובו הסתגל להפתעות מהסוג הזה. מופעי הספרות המוזיקלית בכל זאת – פועלים בעיקר מול חוש השמיעה של הקהל ולכן מי שמתעקש לקבל הגדרה כזאת – כנראה יקבע במדובר בקונצרט או במופע מוזיקלי.
שני המימדים – השפה המדוברת והכתובה ועולם הצלילים – יש להם השפעה חזקה ומתמשכת על הנפש שלנו ויש לנו רעב גדול וצורך לחפש לנו את אותן יצירות שידברו אלינו ויסקרנו אותנו. עוד על טקסט ומוזיקה, במאמר הבא
